הכרעת דין בתיק ת"פ 5842-07 - פסקדין

1.         נגד הנאשמת הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לה עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 בחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), מעשי פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) בחוק עונשין, בנוסף לשורה של עבירות תעבורה, ביניהן הפרת חובה של חגירת חגורת בטיחות וחובה להחזיק בהגה בגלל דיבור בטלפון סלולארי בזמן נהיגה. בעצם כתב האישום הינו תולדה של הפרת החובה הנ"ל .

בפרק העובדות שבכתב האישום המתוקן נטען, כי ביום 22.6.05, סמוך לשעה 17:30, בדרך מעלה אדומים מכיוון מחסום אל-עזיים לכיוון צומת הגבעה הצרפתית, נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג סובארו מ.ר. (להלן: " הרכב"). באותה עת היה אור יום, הראות היתה טובה והכביש יבש ותקין. שני שוטרי מג"ב, זכי עבאס וואדים בראיקן (להלן: " השוטרים") זיהו תוך כדי נסיעה כי נהגת הרכב שעוקפת אותם, מדברת בטלפון סלולארי ואינה חגורה בחגורת בטיחות. השוטרים קראו לנאשמת לעצור הן באמצעות הכריזה והן באמצעות איתותים, אולם רק לאחר כ- 30 מ' עצרה הנאשמת את רכבה. כאשר השוטר זכי עבאס הודיע לנאשמת כי היא מעוכבת, היא נמלטה ברכבה מהמקום. השוטרים פתחו במרדף אחר הנאשמת, עד שהצליחו לחסום את רכבה באמצעות רכבם, ולעצרה בשנית. השוטר עבאס ניגש לעכבה בשנית, ובמקביל כיוון השוטר ודים את התנועה במקום. לפתע פרצה הנאשמת בנסיעה, וכאשר השוטר ודים ניסה ודים לעצרה, היא המשיכה בנסיעה, החלק הקדמי של רכבה פגע בו, והוא נפל על מכסה המנוע. הנאשמת נסעה מעט לאחור, והשוטר ודים נפל על הכביש. הנאשמת ניסתה לעקוף את השוטר מימין, וכשהחל להתרומם, פגעה ברכבה שוב ברגלו השמאלית. כתוצאה מן הפגיעה ודים נחבל ברגלו השמאלית.

2.         בתשובה לכתב האישום, כפי שנמסרה באמצעות עורכת דינה דאז, הודתה הנאשמת כי שוחחה בטלפון הנייד, וכי נסעה מבלי שהיתה חגורה בחגורת בטיחות. כמו כן, הודתה שהשוטרים כרזו לה לעצור בצד, אך טענה, כי בשל תנאי הדרך, עצרה רק כשהתאפשר הדבר. הנאשמת הכחישה כי נמלטה מהמקום, וכי התנהל אחריה מרדף, בטענה כי לא היה צורך לרדוף אחריה. כמו כן, הכחישה שפגעה בשוטר ודים, ואת הקשר הסיבתי לפגיעה ברגלו השמאלית. [עמ' 4 בפרו'].

3.         לאור תשובת הנאשמת והודאתה במקצת העובדות, המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לשאלה האם הנאשמת נמלטה מהמקום והאם פגעה בשוטר ודים כמתואר בכתב האישום.

4.         ראיות התביעה

מטעם התביעה העידו השוטרים (להלן: " ודים" ולהלן: " עבאס") ובוחן תאונות דרכים רס"מ אהרון כהן (להלן: " הבוחן"). כמו כן הוגשו בהסכמה הודעת הנאשמת [ ת/1], מסמכים רפואיים [ת/2, ת/3], דו"ח הבוחן [ת/4, ת/5], ההודעות שנגבו מודים ועבאס [ת/6, ת/7], דו"ח פעולה שכתב עבאס  [ת/8], ודו"ח מעצר [ת/9].

בהודעה שמסר ודים במשטרה [ת/6], הוא סיפר אודות האירוע, על כך שהנאשמת ביצעה עקיפה של הג'יפ המשטרתי [להלן: "הג'יפ], מצד שמאל שהיה בו יחד עם עבאס. תוך כדי העקיפה הבחין בנאשמת כשהיא ללא חגורת בטיחות ואוחזת בידה השמאלית בצמוד לאוזן שמאל, בטלפון סלולארי. משכך סיפר כי עבאס כרז לה לעצור בצד הדרך, אך הנאשמת האיצה את המהירות ולדבריו, ברחה לכיוון ירושלים. הא המשיך ותאר כי הוא ועבאס נסעו אחריה וכשהתקרבו לרכבה הוא הבהב עם האורות ועבאס כרז לה לעצור. לאחר 20-30 מ', הנאשמת עצרה בצד ימין וודים עצר את הרכב המשטרתי. לדבריו עבאס ניגש אליה, הזדהה בפניה וביקש רישיונות. בתגובה לכך, הנאשמת אמרה כי אינה מעוניינת לדבר איתו, לחצה על דוושת הגז וברחה מהמקום. משכך, החלו לבצע מרדף עד שהגיעו לצומת "קולה", שם הצליחו לעקוף אותה מצד ימין ולחסום את רכבה באמצעות הג'יפ. הוא המשיך וסיפר כי נשאר בג'יפ ואילו עבאס ניגש אל הנאשמת.

לדבריו, באותם רגעים הבחין בפקק תנועה ומשכך יצא מהג'יפ והחל לכוון את תנועת הרכבים במקום.  הוא ציין כי עמד במרחק של 10-15 מ' מהרכב של הנאשמת ולכן לא שמע את השיחה שהתנהלה בינה לבין עבאס. לדבריו, לפתע  הנאשמת התחילה בנסיעה מהמקום ומשעבאס צעק לעברו כי יעצור אותה, סיפר " .. סימנתי לה עם הידיים לעצור כאשר אני עומד מולה ואז היא המשיכה בנסיעה, פגעה בי עם חזית רכבה, אני נפלתי על מכסה מנוע. הנהגת נעצרה, נסעה אחורנית, כאשר אני נפלתי על הכביש, היא שוב נסעה קדימה וניסתה לעקוף אותי מצד ימין ואז שוב סימנתי לה לעצור, כאשר אני הצלחתי לקום אבל היא המשיכה בנסיעה ופגעה בי עם חסית רכבה ברגל שמאל..." [ת/6, ש' 23-27]. לאחר מכן הוסיף כי עבאס צעק לעברה כי היא עצורה עקב ניסיון דריסת שוטר וניסה להוציא את מפתחות רכבה, משכך, לטענת ודים, הנאשמת סטרה לעבאס מספר פעמים וניסתה להדוף אותו. לאחר מכן, הנאשמת סגרה את חלון הרכב ונשארה בו. בזמן זה הוזעקו כוחות נוספים.

בבית המשפט העיד ודים כי ביום האירוע שימש שוטר סיור במג"ב ירושלים. הוא תאר את האירוע נשוא האישום, סיפר כי בעת שנסע בג'יפ, יחד עם עבאס, מפקד הגזרה, ובמהירות של 60-70 קמ"ש, הנאשמת עקפה אותם כשהיא נוהגת במהירות מופרזת ואף כמעט גרמה לו לרדת לשוליים. לדבריו, הם הבחינו בנאשמת כשהיא ללא חגורת בטיחות ומדברת בטלפון נייד. משכך, העיד כי עבאס הפעיל הכריזה וקרא לה לעצור, אך הנאשמת, לדבריו,  "עשתה תנועה מגונה עם האצבע" והאיצה את מהירות הנסיעה עד כדי 90 קמ"ש ויותר. לדבריו, גם הוא האיץ ונסע במהירות של 90 קמ"ש, על אף שנתיב הנסיעה לא התאים למהירות כזו. בהמשך עבאס כרז לה בשנית ואחרי כמה מאות מטרים, הנאשמת עצרה. הוא העיד כי עבאס יצא מהג'יפ כשלראשו כומתה, הלך אל הנאשמת והציג את עצמו. לדבריו בעוד עבאס שוחח עם הנאשמת, היא לחצה על דוושת הגז ונסעה. הוא המשיך וסיפר כי נסעו אחריה עד שהצליחו לעקפה ולחסום את רכבה  ואת נתיב הנסיעה הימני לכיוון ירושלים. הוא העיד כי עבאס שוב ניגש אל הנאשמת, בינתיים הוא נשאר בג'יפ ולאחר מכן יצא וכיוון את התנועה במקום.

לדבריו, היה במרחק של 15 מ' מהרכב ולפתע הבחין בנאשמת סוטרת לעבאס ומתחילה בנסיעה מהמקום ותוך כדי כך עבאס קרא לה לעצור. ודים העיד כי בעת שעמד באמצע נתיב הנסיעה, בו נסעה הנאשמת, מול רכבה, היא פגעה בו עם הפגוש הקדמי וכתוצאה מכך, הוא נפל על מכסה המנוע. לאחר שנעמד על רגליו, ניסתה הנאשמת לעקוף אותו מצד שמאל ולעבור בינו לבין הג'יפ שניצב על המדרכה, פגעה ברגלו השמאלית, באזור הברך והוא נפל על המדרכה. הוא הוסיף כי כתוצאה מהנפילה, קיבל מכה מהמדרכה בפלג גופו התחתון. בהמשך לכך, עבאס ניגש אל הנאשמת והודיע לה כי היא עצורה בחשד לניסיון דריסת שוטר. לגרסתו, בתגובה, ניסתה הנאשמת להמשיך בנסיעה ועבאס הכניס ידו על מנת להוציא את המפתח מהסוויצ'. ודים המשיך ותאר " היא בזמן הזה התחילה לסגור את החלון החשמלי של הדלת והחלון, כאילו החלון נסגר על היד שלו, שמעתי שהוא אמר כמו אי, אי, כי כאב לו כנראה אז היא שחררה את היד שלו, הוא הוציא את היד ואז היא סגרה את החלון ונעלה את הדלתות של הרכב ונשארה לשבת באוטו והמשיכה לדבר בטלפון" [עמ' 16 פרו']. הוא הוסיף והעיד כי בהמשך הגיעו ניידות משטרה ואמבולנס אשר פינה אותו לבית החולים. ודים העיד כי כתוצאה מהפגיעה לא עבד למעלה מחצי שנה, נאלץ לקחת חופשת מחלה ועבר טיפולי פיזיותרפיה, כן הדגיש כי בעבר,בעת שירותו הסדיר, נפגע באותה רגל. הוא הוסיף כי בעקבות אותו אירוע, נפגע בגבו וכתוצאה מכך יש לו פריצות דיסק וזו למעשה הסיבה לכך שבאפריל 2006 עזב את עבודתו כלוחם במשטרה. לדבריו, בחודש ינואר 2006, הגיש תביעה להכרה באחוזי נכות. זו הוגשה בגין הפגיעה מהאירוע דנן וכלל בה את הפגיעה מעת ששירת בסדיר. בגין כך קיבל 10% נכות. ודים העיד כי בעת שירד מהג'יפ היה לבוש במדי מג"ב כולל תג שם, כומתה ונשק. ודים הוסיף וציין כי המרחק בין הגי'יפ לרכבה של הנאשמת היה בין 15-20 מ' הוא הסביר כי במשטרה סיפר שהנאשמת עקפה את הג'יפ מצד ימין, כי התייחס לתנועה של הרכב אך דייק והעיד כי התכוון לכך שעקפה מצד שמאל ותנועת הרכב הייתה לכיוון ימין. הוא המשיך והעיד כי הנאשמת טענה בפניו ובפני עבאס כי היא ממהרת משום שילדה נפל בגן וכי אין לה זמן לשוחח עימם.

לשאלת ב"כ התביעה, באשר לסיבה שמנעו מהנאשמת להמשיך בנסיעה, השיב, כי כאשר הוא נמצא בתפקיד ובמהלכו מעכב אדם, בשל עבירה מסוימת שביצע, חובה עליו לבדוק את המסמכים שלו וכן לערוך תיאום בין הרכב לבעליו במסוף. כן ציין כי באותה תקופה המצב הביטחוני היה קשה ובשל כך שהנאשמת האיצה ונסעה במהירות, הדבר היה מחייב בדיקה. בחקירה הנגדית התבקש ודים לספר מדוע רק בעדותו בבית המשפט סיפר כי הנאשמת כמעט גרמה לו לרדת לשוליים, ולא הזכיר זאת בהודעה שמסר במשטרה, הוא השיב לכך כי יתכן ושכח את העניין הזה בעת שמסר הודעה במשטרה. ב"כ הנאשמת שאלה את ודים לפשר ההבדלים שבין הודעתו במשטרה לבין הודעתו של עבאס. הוא הסביר כי הוא זה אשר נהג בג'יפ ולכן התמקד בדברים הקשורים למהירות נסיעה, האצה וכו'. לדבריו עבאס כרז לנאשמת לעצור והתעסק בדברים שלו והוא כנהג הסביר את הדברים הקשורים אליו, לשון ודים. כמו כן נשאל לגבי ההבדל בין הגרסאות, במשטרה סיפר על כך שהנאשמת עצרה לאחר כ-20-30 מ' ובבית המשפט העיד בנוגע ל- 200-300 מ'. הוא השיב לגבי כך כי כוונתו היתה ל- 200-300  מ' בין שתי העצירות [עמ' 23, ש' 10]. ב"כ הנאשם שאל לפשר העניין שעבאס בהודעתו לא דיבר על בריחתה של הנאשמת אלא הזכיר את הכריזה והעצירה. ודים הסביר זאת באומרו, " אם כורזים לרכב והוא ממשיך לנסוע מבחינתנו זה רכב שבורח" [עמ' 231, ש' 13].

במהלך החקירה הנגדית, ב"כ הנאשם הסביר כי לשיטתו, מרחק העצירה של הנאשמת היה בין 8 ל-10 שניות. ודים הכחיש זאת והסביר " היא הגבירה מהירות, היא נסעה 200-300 מ'  אם כביש לא היה מתחיל בפקק לפני הצומת המרומזרת אז לא הייתי עוצר אותה. היא הגבירה מהירות, היא נסעה 200-300 מ' ובגלל שהיה רמזור אדום בצומת הגבעה הצרפתית והכביש מתפצל לשני נתיבים ושני הנתיבים היו פקוקים בגלל הרמזור האדום, זה מה שהציל אותנו ואז אנחנו עיכבנו את הרכב"[עמ' 24, ש' 10-14]. ודים אישר כי בפעם הראשונה הנאשמת עצרה בצד הדרך [ש' 22]. הוא הוסיף והעיד כי ראה את עבאס כשהוא התקרב אל הנאשמת והיא סטרה לו.

ב"כ הנאשמת ניסה לעמת אותו ואמר כי בהודעתו של עבאס לא הוזכרה סטירה כלשהי, אך ודים דבק בגרסתו ואמר " זה מה שזכי אומר, אני ראיתי שהוא חטף סטירה" [ש' 28]. ודים הסביר כי כשהנאשמת עצרה בפעם השנייה, עבאס ניגש אליה ועמד כשגבו מופנה אליו,  והוא עצמו החל לכוון את התנועה במקום, כאמור. הוא הסביר כי כאשר הנאשמת החלה לנסוע לכיוון שלו היא פגעה בו, הוא נפל על מכסה המנוע והיא עצרה. מייד אחר כך החלה שוב בנסיעה ופגעה בו בברך, הוא ציין כי הפגיעה היתה באזור פנס ימין של הרכב והפגוש הקדמי. ב"כ הנאשמת ניסה לעמתו עם כך שעבאס לא אמר כי היו שתי פגיעות אלא אירוע פגיעה אחד. ודים דבק בשלו ואמר, "אני לא יודע מה העדות של זכי, אני רואה את האירוע מהצד שלי איך האירוע התרחש, היו שתי פגיעות והפגיעה השנייה כן היתה בברך" [עמ' 26, ש' 1-2 פרו']. ב"כ הנאשמת המשיך והקשה. הוא טען בפני ודים כי עבאס לא סיפר שראה אותו נופל על מכסה המנוע ושוב אמר כי לשיטת עבאס לא היו שתי פגיעות. ודים המשיך בשלו ואמר כי עבאס לא עמד לידו ולא יכול היה לראות את הפגיעה וכן כי מהזווית שעבאס עמד בה הוא ראה רק את פלג גופו העליון. בהמשך אמר כי יתכן שעבאס שכח את מקרה הפגיעה השניה. ב"כ הנאשמת המשיך וטען בפני ודים כי בבדיקה של בוחן התנועה [ת/4] לא נמצאו סימני ניגוב רציפים אשר היה בהם להעיד על נפילתו על מכסה המנוע ומשם לקרקע. ודים השיב בתגובה כי הוא לא בוחן תנועה ואינו יודע להסביר זאת [עמ' 27]. עוד בהמשך העדות בעניין זה, ודים הסביר כי פגוש הרכב עשוי מפלסטיק, פיברגלאס, וכי גם בפגיעה בגוף קשה הפלסטיק לא נשרט ולא נשבר. ב"כ הנאשמת ניסה שוב לקבל הסבר באשר לכך שבוחן התנועה לא מצא ממצאים ובכללם, כיפוף, שריטה, קימוט של השלדה, זינוק  וכד' אשר יש בהם להעיד על תאונה. ואדים המשיך בשלו וטען כי לא על כל רכב נוצרים סימנים [עמ' 29]. ודים נשאל מדוע לא סיפר בסיום האירוע כי נפגע בברך אלא ציין כי נפגע ברגל שמאל, הוא ניסה לספק תשובות ולבסוף העיד כי לאחר הפגיעה היה בלחץ ולא יכול היה למסור עדות מדויקת בעניין זה. לאורך כל עדותו עמד ודים על כך שהוא נפגע בברכו מפנסי הערפל שברכב [עמ' 28]. עוד תמה ב"כ הנאשמת כיצד זה שאדם בגובה של 1.78 ובמשקל גוף גבוה יחסית "יוצא" מתאונה כזו ללא שפשוף, דימום, פצע וכד'.

ודים השיב כי באותה תקופה היו לו סימני שפשוף רבים מאירועים אחרים ולכן לא ציין זאת לגבי האירוע דנן. ב"כ הנאשמת שוב הקשה ושאל כיצד יתכן כי בתעודה הרפואית מטעם מד"א אין תלונה על הברך, הגב, חבלות נוספות בגוף. ודים השיב, "..איך שאנשי מד"א ממלאים את זה, הם שאלו אותי מה כואב לי? רגל שמאל, זה מה שאמרתי" [עמ' 31, ש' 23-24]. כאשר נשאל ודים באשר לכך שבהודעתו ובהודעה של עבאס לא הוזכרה הסטירה שקיבל עבאס מהנאשמת, השיב כי מהמרחק שהיה מרכבה של הנאשמת, 10-15 מ', זה מה שראה.

עבאס תאר בחקירתו במשטרה את עיקרי העובדות, הוא סיפר כי כאשר לבסוף עצרה הנאשמת בשולי הכביש, הוא ניגש אליה והזדהה. היא בתגובה טענה כי הם לא שוטרים ולכן היא לא מצייתת להם וכן הודיעה כי היא ממשיכה בנסיעה [ת/7, ש' 6-9]. עבאס ביקש רשיונות ותעודה מזהה ונענה כי אין ברשותה כזו. משכך הודיע לנאשמת על עיכובה אך זו בתגובה המשיכה בנסיעה. עבאס סיפר כי הוא וודים המשיכו בנסיעה אחריה עד שהצליחו לחסום אותה. עבאס ניגש אליה בשנית והודיע לה שוב כי היא מעוכבת. זו לדבריו, החלה לצעוק ולקלל וכן ניסתה להימלט. באותו הזמן ניגש ודים אל הרכב כדי לאבטח את עבאס. הוא סיפר כי ודים עמד לפני הרכב אך לא ידע לתאר באיזה מרחק. הוא המשיך ואמר כי הנאשמת החלה לברוח שוב ובו בזמן פגעה בודים והוא נפל על הכביש. לאחר הפגיעה הנאשמת עצרה ועבאס הכניס ידו והרים את בלם היד והיא המשיכה לקלל ולצעוק.הוא דיווח על האירוע והגיע למקום אמבולנס שפינה את ודים. עבאס ציין כי לא נעשה שימוש בכוח, לא נלקח דבר מהרכב וכי לא היה מגע עם הנאשמת. כן ציין כי לא היתה ברשותה תעודה מזהה וכי לאחר האירוע הגיע למקום עם אדם שנחזה להיות קרוב משפחתה. כן הוסיף כי לאחר הטיפול של בוחן התנועה היא עוכבה לחקירה. לבסוף צויין בהודעתו כי, "..יכול להיות שהיא פגעה יותר פעם אחת לשוטר כי כל פעם ניסתה לברוח ולהתקדם קדימה" [ש' 24-25].

בבית המשפט עבאס העיד כי ביום האירוע שימש חפ"ק גזרתי. הוא חזר על עיקרי הודעתו והוסיף כי הנאשמת נסעה בנתיב הימני והוא וודים נסעו בנתיב השמאלי וכי למעשה עקפו אותה מצד שמאל וחסמו את רכבה. הוא חזר והדגיש כי הנאשמת צעקה וקיללה, "אתם בשבילי כלום, אתם לא משטרה, לא כלום, אני לא רוצה לעצור.." [עמ' 37, ש' 30-30]. הוא הוסיף כי זוכר שהנאשמת צעקה, "אני ממהרת, אני ממהרת" [עמ' 38, ש' 10].

באשר לאירוע הפגיעה, עבאס העיד כי ודים עמד מול הרכב, ולמעשה חסם את הרכב בגופו בשעה שהוא ניסה להרגיע הנאשמת ולעצרה בצד הדרך. עבאס המשיך והעיד , "אני מה שאני זוכר שהיא פגעה יותר מפעם אחת בוואדים, פעם ראשונה ושניה אני חושב ואז הצטרכתי להיכנס לתוך האוטו ולהרים לה הנד ברקס ובר זמנית הגיעו שחסמו את הכביש..." [ש' 19-22]. כאשר נשאל אם ראה את וואדים נפגע מהרכב, השיב, "כן, אחרת לא הייתי נכנס לתוך האוטו ומושך לה את ההנד ברקס"... [ש' 28] . " באותו רגע ראיתי שהוא נפל וצעק שהיא פגעה לו ברגל. זה מה שאני זוכר" [ש' 33].

עבאס הסביר כי חשוד בעבירה כזו או אחרת צריך לעצור ולתת פרטים כאשר נקרא לעשות כן, וכי אין באמירה מסוג של "אני ממהר" כדי לפטור מחובה זו. הוא הוסיף כי תפקידו הוא שמירת החוק ולכן גם היום, כאשר יאתר אדם שמבצע עבירה, הוא יבצע מרדף עד שיעצור אותו לחקירה [עמ' 39]. במהלך החקירה הראשית נאמר לעבאס כי הנאשמת טוענת שהכניס ידו לחלון הרכב וניסה לגעת בה, הוא השיב בשלילה בעניין זה , ".. אי אפשר להיכנס עם הגוף אז יכול להיות שהייתי קצת רזה, אי אפשר להיכנס כולי בפנים ולגעת בה ובהנד ברקס"  [עמ' 39, ש' 20-22]. בחקירתו הנגדית נשאל, מדוע בדו"ח העיכוב [ת/9] שכתב בשעה 19:10 (כשעתיים לאחר האירוע), לא מוזכרים  דריסת ותקיפת ודים. הוא השיב כי בדו"ח יש לרשום את נסיבות העיכוב בלבד וכך עשה, רשם תחילה את הנסיבות הראשונות וכאשר האירוע נמשך, רשם את ההתפתחויות בדו"ח המאוחר יותר. הודגש כי בהודעתו במשטרה  וכן בדו"ח הפעולה שנכתבו מאוחר יותר, אירוע הדריסה והתקיפה הוזכרו [עמ' 41-42].

עבאס העיד על נסיבות האירוע עדות התואמת באופן כללי את עדותו של ודים, בכל הנוגע לנסיבות המקרה ולניסיונות לעצור רכב המתלוננת, למעט הדריסה של ודים "זה כריזה ממושכת תעצרי בצד, תעצרי בצד, אני בטוח שזה יותר משלוש ארבע פעמים כרזתי לה" [עמ' 43 ש' 4-5]. לדבריו כאשר ביקשה הנאשמת לעזוב את המקום, לא אמרה כי בתה לא הרגישה טוב, אך גם אם היתה מבקשת לעזוב בשל מחלת בתה לא היה מאפשר לה לעשות כן משום שביצעה עבירות, וכל נהג מבקש לנסוע כי הוא ממהר  [עמ' 45]. כאשר נשאל האם הנאשמת סטרה לו השיב כי הנאשמת אמרה מילים גסות, וכל התנהגותה היתה אלימה במידה מסוימת, אך לגבי סטירה אינו זוכר דבר זה. הוא גם אישר שהנאשמת לא סגרה את החלון על ידו. לגבי הפגיעה בודים, העיד עבאס כי ראה בוודאות את הנאשמת פוגעת בודים, "אני אומר לך בוודאות ואני מסתכל לה בעיניים, בוודאות עשתה את זה אחרי שצעקה ועשתה את כל המעשים הלא טובים כלפיי וכלפי הבחור, אם זה צעקות וקללות וכל מה שיש מסביב" [עמ' 46, ש' 29-32]. לשאלת ב"כ הנאשמת, העיד עבאס כי אמר כבר בתחילת דבריו כי ודים נפגע מרכבה של הנאשמת יותר מפעם אחת [עמ' 47-48].